רש"י על בבא מציעא ל״ט ב:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על בבא מציעא ל״ט ע״ב:ג׳ רש"י על בבא מציעא ל״ט ע״ב:ה׳ »

4 הָהִיא סָבְתָּא דַּהֲוַיָא לַהּ תְּלָת בְּנָתָא. אִישְׁתְּבַאי אִיהִי וַחֲדָא בְּרַתָּא. אִידַּךְ תַּרְתֵּי בְּנָתָא, שְׁכִיבָא חֲדָא מִינַּיְיהוּ וּשְׁבַקָה יָנוֹקָא. אֲמַר אַבָּיֵי: הֵיכִי נַעֲבֵיד? לוֹקְמִינְהוּ לְנִכְסֵי בִּידָא דַּאֲחָתָא – דִּלְמָא שְׁכִיבָא סָבְתָּא וְאֵין מוֹרִידִין קָרוֹב לְנִכְסֵי קָטָן! נוֹקְמִינְהוּ לְנִכְסֵיה בִּידָא דְּיָנוֹקָא – דִּלְמָא לָא שְׁכִיבָא סָבְתָּא וְאֵין מוֹרִידִין קָטָן לְנִכְסֵי שָׁבוּי!

פירוש רש"י על בבא מציעא ל״ט ב:ד׳

4 היכי ליעבד - בנכסי דסבתא שאין אנו יודעין אם קיימת אם מתה:

5 בידא דאחתא - דהילכתא כרשב"ג דקם ליה שמואל כוותיה:

6 דלמא שכיבא סבתא - ויש לקטן חלק בהן שהם שלו מחמת אמו או שמא חציין שלו שמא מתו שתי השבויות:

7 לוקמינהו לפלגא דנכסי בידא דינוקא - איכא למיחש דלמא לא שכיבא סבתא ואין לו חלק בהן ואין מורידין קטן לנכסי שבוי:

« רש"י על בבא מציעא ל״ט ע״ב:ג׳ רש"י על בבא מציעא ל״ט ע״ב:ה׳ »